אודות מ"י קיסטר
מאיר יעקב קיסטר (16 בינואר 1914 – 16 באוגוסט 2010) היה פרופסור לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית בירושלים, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחתן פרס ישראל לבלשנות ערבית ומזרחנות לשנת תשמ"א.
ביוגרפיה
מאיר יעקב קיסטר נולד במוֹשְצִ'יסְקָה (Mościska) שבגליציה (בעת הולדתו בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית, וכעבור שנים ספורות בתחומי המדינה הפולנית החדשה) כבן רביעי לאביו יהודה צבי קיסטר ולאמו סאבע, וגדל במשפחה דתית שהחשיבה מאוד השכלה. למד בגימנסיה בסאנוק ובגימנסיה העברית בפשמישל. ב-1932 עבר ללבוב ולמד שנה משפטים. עבר לוורשה, עבד בהוצאת הספרים "רוי" ובשנת 1937 נעשה שותף בהוצאת "לקטורה".
מאיר יעקב קיסטר עלה לארץ ישראל ב-1939. כאן התוודע לראשונה לערבים ונמשך לשפתם וללשונותיהם. הוריו שנותרו בפולין נרצחו על ידי הנאצים. ב-1940 החל קיסטר ללמוד באוניברסיטה העברית בחוג לשפה וספרות ערבית ובחוג לתרבות האסלאם. הוא קיבל את ההשראה לדרכו במחקר ממוריו, ובראשם דוד צבי בנעט ושלמה דב גויטיין. בתקופת לימודיו עבד כמתרגם מערבית לפולנית בנספחות של ממשלת פולין הגולה בירושלים. ב-1944 זכה בפרס קלוואריסקי. בשנים 1945–1946 שימש נספח העיתונות של ממשלת פולין הגולה בבירות ובדמשק. בשנים 1946–1958 היה מורה לערבית בבית הספר הריאלי בחיפה. ב-1954 הקים קורסי התמחות בערבית בבתי הספר התיכוניים לפי הזמנת משרד ראש הממשלה. לאור הצלחת התוכנית הוחלט על הקמת מגמה מזרחנית ברחבי ישראל וקיסטר מונה למפקח הארצי מטעם משרד החינוך. בתקופה זו חיבר מקראה בת 600 עמודים בשם אלמוג'תנא שכללה טקסטים ספרותיים והיסטוריים בערבית מתקופת הג'אהליה ועד שלהי התקופה העבאסית.
במקביל לעיסוקיו אלה המשיך בלימודיו האקדמיים באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא קיבל תואר מוסמך ב-1949. נושא עבודת המאסטר היה הספר אדאב אלצוחבה מאת אלסולמי, שחובר במאה ה-10 לסה"נ ועניינו זוהד (פרישות), יחסי חברה ומידות טובות. בעבודה זו הראה קיסטר כי כל החדית'ים שבספר הובאו על ידי מחברים מוסלמים מוקדמים ואינם זיופים של המחבר כפי שנטען. מכאן שהזוהד (פרישות), הוא תופעה קדומה וחשובה באסלאם. בעבודת הדוקטור שלו עסק קיסטר בשבט תמים בתקופת הג'אהליה. לצורך הכנתה התבסס קיסטר על הספר "אנסאב אלאשראף" של אלבלאד'ורי (המאה ה-9 לסה"נ) שעוסק בשושלות היוחסין של שבטי ערב ושופך אור על התקופה הקדם-אסלאמית והתקופה האסלאמית הקדומה. ב-1953 יצא לשנת מחקר באנגליה לצורך עבודת הדוקטור, ובאוקספורד התוודע לפרופסורים הא"ר גיב ושמואל מיקלוש שטרן שאותם ראה כמוריו. את תואר הדוקטור קיבל ב-1964 בהיותו בן חמישים ובאותה שנה קיבל דרגת מרצה בכיר. הוא היה לפרופסור מן המניין ב-1970. כבר בשנת 1960 החל קיסטר ללמד בחוג לערבית באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא לימד ערבית מודרנית, קוראן, ספרות ערבית קדומה, שירה ערבית קלאסית, קריאה בכתבי יד ובעיקר נושאים בספרות החדית'. הוא ייסד את החוג לשפה ולספרות ערבית באוניברסיטת תל אביב ביחד עם פרופסור גדעון גולדנברג בשנת 1969 ולימד בו מספר שנים והיה ממקימי החוג לערבית באוניברסיטת חיפה. ב-1983 יצא לגמלאות.
קיסטר עמד במשך מספר שנים בראש מפעל הקונקורדנציה לשירה ערבית, ייסד את כתב העת Israel Oriental Studies של אוניברסיטת תל אביב. יזם והקים את הכנס המתקיים בירושלים אחת לשנתיים-שלוש From Jahiliyya to Islam. ייסד וערך את כתב העת Jerusalem Studies in Arabic and Islam (JSAI) של האוניברסיטה העברית בירושלים. חלק מהמאמרים שהתפרסמו בו מתבססים על הרצאות מהכנס. ב-1971 סיים את ההדרת הכרך הרביעי של "אנסאב אלאשראף" שבה החל פרופסור מקס שלזינגר בשנות הארבעים.
כשמונה עשר מן הפרופסורים לערבית באוניברסיטאות במדינת ישראל הם תלמידיו הישירים, מהם שישה שהיו תלמידיו בבית הספר הריאלי בחיפה.
קיסטר היה חבר המועצה המדעית של הוצאת מאגנס והמועצה המדעית של יד יצחק בן צבי. הוא נבחר כחבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים בשנת 1975 וב-1984 נבחר כחבר חוץ של האקדמיה הבווארית למדעים. זכה בפרס ישראל לבלשנות ערבית ומזרחנות בשנת 1981, בפרס רוטשילד למדעי הרוח ב-1988, וכן זכה בפרס סולומון בובליק של האוניברסיטה העברית בשנת 1992.
אחיו, יצחק קיסטר, היה שופט בבית המשפט העליון. מאיר יעקב קיסטר היה נשוי לזהבה קיסטר לבית פיר, שהייתה מורה לערבית, ובנו מנחם קיסטר הוא פרופסור למדעי היהדות באוניברסיטה העברית.
מחקריו
מחקריו של מאיר קיסטר עוסקים בתקופת הג'אהליה, בצמיחת האסלאם ובתהליך התגבשותו הרוחנית, הדתית, הכלכלית והחברתית. המחקרים נסמכים על קריאה מעמיקה בספרים בדפוס ובעיקר בכתבי יד מספריות שונות. מסקנותיו נבעו מקריאה חוזרת ונשנית במקורות הראשוניים ולא משייכות לאסכולה או מהעדפה של תאוריה מדעית. עם זאת ניתן לשייך את מחקרו של קיסטר לאסכולה השמרנית בחקר האסלאם בכך שהוא סבור כי ניתן להגיע לדעה מוצקה על אודות ראשיתו של האסלאם הקדום באמצעות חשיפת סתירות בספרות החדית' וידיעות צדדיות, משיחות לפי תומן, המופיעות בה. בכך הוא ממשיך את דרכו של יצחק יהודה גולדציהר.
עבודתו המדעית של קיסטר התנהלה בשני מישורים מקבילים, חקר כתבי-יד (כולל פפירוסים), ומחקר עיוני. כתבי היד שאותם וכמה מהם אף הוציא לאור נמצאים בספריות בארצות שונות ובהן פרס, טורקיה, אירלנד, גרמניה והולנד. בשני המישורים התבסס קיסטר על מחקר פילולוגי פרטני של המקורות האסלאמיים הקדומים, כגון הביוגרפיה של הנביא מוחמד (סירה), המסורת (חדית'), ההיסטוריוגרפיה (תאריח'), פרשנות הקוראן (תפסיר), וכן ספרות לקסיקוגרפית וגאוגרפית, וזאת בנוסף לכל שאר המקורות האסלאמיים המשמרים טקסטים שחוברו במהלך המאה הראשונה לאסלאם. בין אם מקבלים את הטקסטים הללו כ"אותנטיים" ובין אם לאו (קיסטר עצמו מעולם לא היה חד משמעי בעניין זה), עצם חשיפתם וניתוחם הפילולוגי הוא הישג מדעי בפני עצמו התורם רבות להכרת עולמם הרוחני של המוסלמים שחיברו ושימרו את הטקסטים הללו.
פרסומיו העיוניים הנשענים על כתבי יד ועל מקורות מודפסים גם יחד, משתרעים על פני התחומים הבאים:
חצי האי ערב ערב הופעתו של הנביא מוחמד
בתחום זה קיסטר הצליח לחשוף עדויות חדשות בנוגע לרקע המדיני, החברתי והדתי של האסלאם כפי שהוא מתבטא בידיעות על שבטי ערב הקדם-אסלאמיים. באחד ממחקריו הראשונים הוא חושף את המערכת הכלכלית פולחנית שבמרכזה עמד שבט קוריש, שבטו של הנביא מוחמד, ואת מערכת הקשרים הענפה שבין העיר מכה שבה שלטו בני קוריש לבין שאר שבטי ערב. מערכת זו היוותה בסיס להגמוניה של בני קוריש ערב הופעת מוחמד. קיסטר חקר את המבנה החברתי של תושבי מכה לפני הופעת האסלאם ואת הרקע להגעת קבוצות שונות (יהודים, נוצרים, ובני שבטים ערביים שונים) מרחבי ערב אל העיר מכה. הוא עסק גם במערכת הקשרים החברתית והכלכלית בין שבטי ערב לממלכות שמחוץ לערב. כמו כן חקר היבטים של הפולחן הערבי האלילי המאירים את שורשיו הערביים הקדם-אסלאמיים של המונותיאיזם האסלאמי.
מחקריו אלה של קיסטר מאפשרים הבנה טובה יותר של הזיקה בין האסלאם של מוחמד לבין הדת והחברה האלילית בתקופה הקדם-אסלאמית ומניחים את היסוד למחקרים נוספים בנוגע לשורשיו הערביים של הקוראן והאסלאם. חשיבותם של מחקרים אלה הולכת וגדלה ככל שמתרבים הקולות במחקר המזרחני בן ימינו המטילים ספק במקור הערבי-החיג'אזי של הקוראן והאסלאם.
אישיותו של מוחמד ודמותו הנבואית
באחד המאמרים בתחום זה חשף קיסטר מסורות הנוגעות בזיקה בין מוחמד האיש לבין פולחן האלילים עוד בטרם החל בשליחותו הנבואית. במאמר אחר מטפל קיסטר בסוגיה הקשורה לעיצוב דמותו של מוחמד בעיני המסורת האסלאמית כאדם כליל שלמות. יש להזכיר גם את המאמר העוסק בהיבטים הקשורים במצבו הרוחני של הנביא בעת שהחל לחוות את חוויית ההתגלות האלוהית. מאמר נוסף מוקדש לידיעות על הבנים שילדה לו אשתו הראשונה ח'דיג'ה.
פעילותו הנבואית של מוחמד על רקע מאבקי כוח בין גורמים שונים בעיר אלמדינה
מחקריו של קיסטר מאפשרים לנו להבין טוב יותר את הדינמיקה של מאבקו האידיולוגי, הכלכלי והצבאי של מוחמד מול הערבים עובדי האלילים מזה ומול שבטי היהודים מזה. מאבק זה הגיע לשיאו לאחר ההיג'רה של מוחמד ממכה למדינה (שנת 622). בחזית המאבק נגד עובדי האלילים קיסטר חקר מסורות העוסקות בחנק הכלכלי של בני קוריש בעיר מכה עקב פעולות מוחמד נגדם, וכן בהתנגשות הצבאית בין המוסלמים ועובדי האלילים בעלי בריתם של קוריש. כמו כן חשף קיסטר היבטים חשובים במאמצי מוחמד לבסס את נוכחותו המדינית והכלכלית בעיר מדינה ("השוק של הנביא", מחקרים בהתהוות האסלאם, 74-76) ובמאבק הדמים שלו נגד היהודים. כמו כן חקר (בשיתוף עם בנו מנחם קיסטר) את נטיותיהם הדתיות והתרבותיות של שבטי היהודים במדינה.
אירועים באסלאם שלאחר מוחמד
קבוצה זו של מאמרים חושפת היבטים חשובים בתולדות המדינה והחברה האסלאמית במאה הראשונה לאסלאם: המרידות השבטיות נגד השליטים האסלאמיים שירשו את מוחמד בעיר אלמדינה, ובמיוחד מעורבותו של נביא השקר מוסילמה במרידות אלה; עימותים אלימים בין סיעות אסלאמיות שונות במהלך עשרות השנים שלאחר מות הנביא.
אמונות ודעות באסלאם שלאחר מוחמד
במסגרת זו חקר קיסטר היבטים פוליטיים ותרבותיים שאפיינו את החברה האסלאמית הקדומה. בתחום הפוליטי הוא עסק ביחס המסורת לשליטים ולשלטון, ובתחום התרבותי חשף מגוון של נושאים שנדונו על ידי מנהיגי העדה הדתיים: יחסם למנהג המילה; המשמעות הסמלית שיוחסה לפרטי לבוש שונים; היחס לבידור ושעשועים; היחס לפאר ומותרות בבניית מסגדים; דיונים על דרכי הלימוד וההפצה של הידע הדתי (בעל-פה או בכתב); ניגודי אינטרסים חברתיים וכלכליים סביב רעיון הג'יהאד; דיונים והשקפות בנוגע לטהרה ולכללי שמירת ההיגיינה האישית ועוד.
האסלאם והיהדות במאות הראשונות לאסלאם
בתחום זה חקר קיסטר את תולדות עיצוב הזהות העצמית האסלאמית מול שאר הדתות המונותיאיסטיות. לכאן שייכים המחקרים על מקומן של אגדות ממקור יהודי במסורת האסלאם, כגון אלה העוסקות באדם הראשון, יחס האסלאם למכלול האגדות השאובות מן היהודים, והאופן שבו התמודדו המנהיגים הדתיים עם השפעתם של מנהגים יהודיים על עדת המאמינים.